<h1>שערי בדיקת הבשר מן החלב ומן הגידין לרבינו שמואל בן חפני גאון</h1>
<h2>דף צג.</h2>
צריך ליטול ב' חוטים שבלחיים משני צדדין הלשון וחיטתו וחוטי שאחורי האזנים שהן מלאים דם. ויטול קרום שבמוח הראש משום גידין אדומי' קטנים שיש בהם דם. ואסור לבשל מוח של ראש אלא א"כ קולף מעליו הקרום. אבל צולאו ואח"כ מבשלו מותר. ויטול כל החוטין שבצואר סמוך לגרגרת שהן אסורין משום דם. ואפי' אם צלה הבשר צריך לחותכן ולהוציא משם הדם. וגידי צואר לפי שהן מלאי' דם. ואם צלה הבשר עמהם הדם נקרש בתוכו והם מזרקי שאמרו חכמים בתלמוד. אסור לבשל החזה עם החוטין שבהן שהן מלאים דם, אבל השומן שבו מותר. והחוטין שבזרוע ושביד שהן מלאים דם. ונראי' בזרוע מבחוץ ויורדי' בתוך הכתף ומתערבין עם החוטין שבכתף. ובין הצלעות אסורי' לבשל עם הבשר. וכן חיטתא שבכתפים, אבל לצלותו עם בשר מותר. וצריך ליטול כל חלב שבכליות שלמעלה ולמטה. והקרום שתחת החלב והגידין והחלב שבתוך הכליות. וכל החלב שעל העצמות של הכסלים ועצמו' החוליות שתחת הכסלים יטול וישליכם, ולא ישאיר מהם אפי' אחד ויטול כל החוטין שתחת השדרה. והחלב... משני צדדין וחוט שבו. ויטול החלב שהבשר חופה שהוא בצד השדרה בין השדרה ובי' הכסלים. ועוד צריך ליטול הקרום שעל הכסלים וחוטי' שבתוך הכסלים שהן ה' חוטים ומובלעי' תוך הכסלים. והן ג' בכסל ימין שכל אחד נחלק לג' חוטין. ומספר כולם י"ב חוטין (שבכתלים) [שבכסלים] ויחטט אחריהם עד שיטול כלם ולא יניח מהם אפילו כחוט השערה לפי שהן אסורי' משום חלב ויטול חיטתו משני כסלים עם החוטין שבהם והיכן הם בזכר סמוך לבצים ובנקבה סמוך לשדים. ואסור לבשל הבצים אא"כ קולף הקרום שעליהם משום גידי' קטנים אדומים שבהן. וחייב ליטול כל גידי הירך. ויוציא גיד הנשה וחופש בשני האטומות ואל ירכים בכל מקום שימצא שם חלב (ומשלים) [ומשליך]. ויחתוך ראשי העצמות שבירך שבהן שרשי גיד הנשה ויחתוך צומת הגידין שכל הגידין צומתין וכל גידי הארכובה האמצעית יוציאם וישליכם. ויטול שמנונית של גיד הנשה שעל כף הירך שהוא אסור. ויטול החוטין שבשוקיים שהן ו' חוטין. ויחתוך בי' אמצעי' הרגלים והידים של בהמה ויוציא משם החוטין שבהם שהן ו' ויטול כל החוטין שבריאה. וגם יבקע הריאה בין סימפון לסימפון. לב קורעו ומוציא דמו וחותך עוקצו של לב ומשליכו. וחותך את אזני הלב שהן כנגד הריאה לפי שיש בהן חוטין מלאים דם. ויטול את החלב והקרום שע"ג טחול ויוציא החוטין שבתוך הטחול שאסורי' משום חלב. ויטול את כל החלב שע"ג הקיבה משני צדדין. ויטול גם את החלב שעל ראש הקיבה. מקום שנחתך מן הקיבה צריך לבודקו עד אמה שלימה. ואסור לאכול חוטין דהדורא דכנתא אא"כ צולה אותם. וכן החלב שעל בני המעים ובני מעים מקיפין אותו. והחלב והחוט שבראש כרכשתא שהוא פי טבע' ההולך על מיעי הגדול והעב והשומן. ואותו החוט סובב והולך על כל בני מעים. ואסור לבשל הכבד בין לבדה בין עם שאר בשר. אבל אם צלאו ואח"כ אם רוצה לבשלו הרשות בידו. אבל הטחול מותר לבשלו אפי' לכתחילה שכן מפור' בתלמוד [קי"א ע"א] הני כבדא אסור לבשלו. אבל טחול שומנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עביד ליה תבשילא דטחלא ביומא טבא דעביד מילת' פי' ביום שהקיז דם. ואם רוצה ליצלות את הכבד עם הבשר אחר חותכו ומשים את הכבד למטה והבשר למעלה דק"ל הכבד אוסר' ואינה נאסרת. והלב אם קורעו שתי וערב ומולחו יפה מותר לבשלו אפי' בקדרה. לכן אומר' חכמים [פסחים ע"ד ע"ב] שאני לב (דשיננא) [דשיע]. פי' אינו בולע ואינו פולט. הכליות אסור לבשלן בקדירה משום אל תיטוש תורת אמך, כלומר מנהג אבות תורה. ואבות נהגו לצלות ולא לבשל. ועל אותו שנקרא בלעז בלוני"ל לונבי"ל ובלשון כנען לדביך שנפלה בקדירה זה היה מעשה במגנצא בימי הגאונים והתירו התבשיל וגם... באכילה. ולדברי אותן שהיו אוסרי' אותו על בישולו על דברת שיש בו מקום חלק ואומ' כי אינו קולט שם את המלח והוא עלול על שאינו פולט את הדם השיבו הרבנים ואומ' הלא השוקיים הנקרא בלע"ז צינקרון ואחרים קורין אותו שינקי"ל ויש שם מקום חלק כיוצא בזה. ואעפ"כ אינו עלולין על מליחתו. ואנו מבשלין אותו. ואעפ"כ נהגו הגאונים שלא לבשל לונבי"ל אלא לצלותו. והכחל של בהמה ושל חיה מותר לצלותו אפי' החלב. אבל לבשל בקדירה צריך לקרוע שתי וערב וטחו בכותל ומולחו ואח"כ מבשלו לבדו שלא עם בשר אחר. ועין אסור לבשל עד שיוציא מוח הראש. ויטול שני החוטין משני צידי הצואר אחד מימין ואחד משמאל ויוציא החוט באמצע הצואר שמלאין דם. ואם רוצה לצלות העין אינו חושש. ואסור לבשל הבשר עד שידיח במים קרים ומולחו וחוזר ומדיחו במים דא' שמואל [קי"ג ע"א] אין הבשר יוצא מידי דמו עד שידיחנו וימלחנו נשלמו בדיק' בשר מן החלב ומן החוטי' משערי הגאון רבי' שמואל בן חופני זצ"ל.
